מאחורי כל אדם מתוח עומד אדם מפוצל.
אדם שמתישהו ,לקח חלק מתוך עצמו ואמר לו :"אתה תשאר כאן. אתה לא לגיטימי!"
אתה מביך אותי, בגללך לועגים לי, בגללך אין לי חברים, בגללך לא עשיתי שיעורים. הכשלת אותי, לא יצא ממך שום דבר.
אל תזוז. אתה נשאר!
וככה ממשיך אדם את חייו כשחלק ממי שהוא כבר לא צועד איתו.
אדם בוחר מקצוע, מתחתן , מחליט החלטות הרות גורל, מתקדם , מתפתח, משתנה.
אבל ככל שעובר הזמן, אדם מרגיש את המתח גובר והלחץ גואה.
ופתאום, קצת קשה לו לנשום לאדם וגם יש לו דקירות בחזה.
ובלית ברירה, אדם יוצא למסע, בניסיון לרפא.
אדם פוגש פסיכולוגים , מאמנים, כמה חברים טובים.
אדם מאשים.
את בן הזוג ,הילדים, ההורים, העבודה, את החיים.
אדם לוקח כדורים, עושה יוגה , יוצא אל המדבר , עוזב להודו.
אדם רץ, שוחה, בוכה
הוא כועס, שונא את העולם
בורח, מפחד ,נופל וקם, מתפטר ונעלם.
עוברות השנים…
המתח לא עוזב את אדם,
ואדם כבר איננו זוכר, מי הוא היה ולאן נעלם.
לילה אחד , כשהכאב כבד מנשוא
אדם שוכב במיטתו אובד עצות
ומבין כל הדמעות
אדם שומע לחישה פנימית רפה
הוא נזכר איך שמע אותה לא פעם
אבל הוא התעלם, והיא דעכה
עד שיום אחד היא פשוט השתתקה.
אדם עוצר את הדמעות , את הנשימה
שרק לא יאבד את אותו הקול שוב
שרק יוכל להבין מה הוא אומר
זה נשמע לו כל כך חשוב.
ובהבזק אחד – אדם נזכר,
באותו החלק של עצמו אותו השאיר בעבר.
אותו חלק , זה שחשב שכבר איננו מזמן,
נשאר שם לעמוד ,חי ומחובר.
מחובר אל אדם בגומיה שקופה
כזו שאף פעם לא נקרעת
היא רק נמתחת ונמתחת
עד שאי אפשר יותר…
לא לתת ולא לקחת.
אדם מבין שאין לו עוד ברירה.
הוא לא יודע אם זה יעזור או אם לשווא
אך אדם מחליט לחזור על עקבותיו
אל החלק ההוא שכל כך לא אהב.
אדם עושה פרסה,
להביא את זה שאינו לגיטימי.
"אני שונא אותך" הוא אומר
"אבל אתה חייב לבוא עכשיו
אתה מפריע לי להתקדם.
אתה חונק אותי
אז פשוט תשתוק ובוא איתי"
אדם נושא על כתפיו את החלק
עד שלאדם נהיה כבד מדי,
הוא כורע על ברכיו
ורגע לפני שנשמתו נעתקה
אדם מוחל על כבודו
ומתחנן לעזרה מזה שלא אהב.
ברגע אחד קם החלק על רגליו
ובקלות , בלי טיפת מאמץ נשא את אדם על כתפיו.
טיפל בו החלק , עד שאדם השתקם.
ניגב את מצחו מאגלי הזיעה
דיבר איתו על הא ועל דא
והסביר לו לאט , כדי שאדם יבין
שכשהשאיר אותו אז מאחור
וראה אותו רק בשחור
הוא פספס בגדול
כי אותו החלק שדחה
הוא בעצם הכח שלו
ובדיוק החתיכה החסרה.
אם רק היה מבין אדם אז
שהפגיעות שלו היתה אמורה להפוך לאמפתיה שעוד תרגיע אנשים רבים.
שהרוחניות שבו תהפוך להיות הרוח הגבית לעשיה של מנהיגים.
שההתלהבות המוגזמת תוכננה כדי לעורר חיים בכאלו שקצת מתו מבפנים.
שהעקשנות שלו מגנה עליו מללכת לאיבוד בין כל מה שאחרים דורשים.
שזה שהוא קצת חי בבועה עוד יעורר השראה ויפיח תקווה בהמונים.
אם רק היה יודע אז, הוא לעולם לא היה משאיר את אותו החלק מאחור
הוא היה אוסף אותו אל חיקו
ומאמן אותו להיות החלק הכי טוב שהוא יכול.
החלק סלח לאדם
אדם סלח לעצמו.
אדם חיבק את החלק
והחלק אותו.
הם הכירו מחדש, דיברו, התפשרו
והחליטו שמעכשיו לעולם לא יפרדו.
ולאט לאט הקרע התאחה
המתח שכח והלחץ נעלם כלא היה.
אדם והחלק עשו מקום אחד לשני.
וכדי שיהיה לשניהם נעים,
הם הוציאו מחייהם כל מיני החלטות שאדם לקח
כשעוד היה מפוצל,
כי שניהם הרגישו שזה כבר לא מתאים.
אדם והחלק צעדו עכשיו יחד
ובדיוק ברגע שבו הפכו לאחד,
אדם פרץ דרך
הרקיע שחקים
והגיע לשיאים חדשים.
ומאז ועד היום מסתובב בעולם אדם שלם ושמח.