אחת שיודעת

היא באה בנונשלנט,
זורקת את האמת על השולחן והולכת.

ואז המוח הגבר גבר קולט אותה
ומביא לך אותה בהפוכה בבלוג החדש שלו:
" 20 סיבות למה לא להקשיב למה שאינטואיציה אומרת"

אחריו מגיע הלב
וישר מעלה סטטוס: "זה מסובך".
הוא מפחד ממנה, מטיל ספק.
אולי היא עובדת עליו? אולי היא מסוכנת?

איך שמחלחל הספק, מגיעות העצות הטובות.
אנשים הרי יודעים מה הכי טוב לך ומה כדאי.

אחריהן מגיעות הנורמות, המוסכמות ודרישות סביבה.
וכולן מז**** לך את השכל עד שכבר שכחת שאינטואציה צייצה משהו.
אבל מה זה משנה, היא גם ככה לא הגיונית.
מי רוצה להקשיב לה בכלל.

בסוף את עושה שקלול בין המוח , ללב לאנשים הטובים
ילוקחת החלטה ויוצאת לדרך!

אחרי כמה קילומטרים משהו לא נראה לך.
זה לא מרגיש לך לגמרי נכון.
אבל את מתמידה ונחושה כמו שרק את יודעת להיות.
"הנה תכף תכף, ממש מעבר לפינה הכל מסתדר."

ליד השלט הענק "אין מוצא"
את פתאום קולטת שתצטרכי לחזור את כל הדרך חזרה.
וכבר אין לך דלק.
וחם.
ואת מותשת
ועצבנית.
בעיקר עצבנית.

ואז היא חוזרת זאתי,
גברת אינטואיציה.
מגיעה לביקור קצר, ממש גיחה.
מסתכלת עליך במבט המתנשא שלה
ומסננת באדישות :
"נו.אבל אמרתי לך"