כמו בכל שנה , התישבתי לאחל לעצמי איחולי יומולדת.
למלא את הדלי.
רק שהשנה כל מה שכתבתי נראה לי חסר משמעות.
השנה יש לי הכל.
למען האמת חשבתי שיקח לי יותר זמן להגיע לנקודה הזו בחיי.
הלכתי לאיבוד למשך המון זמן.
היו שנים בהם היה לי יותר מדי
והרגשתי שאין כלום מבפנים.
אחריהם הגיעו שנים בהם איבדתי הכל
והרגשתי שאין כלום מבפנים.
את הדרך חזרה מאיבוד עשיתי על ארבע, ברוורס.
על האדים של הדלק.
אבל צלחתי את המסע הזה כמו גדולה.
והנה אני כאן.
ויש לי הכל.
יש לי הכל כי יש לי אותי.
והמסע הזה לימד אותי להיות חזקה,בטוחה, נכונה, אמיתית ,מדויקת , מסונכרנת ונאמנה לעצמי.
למדתי לחיות חיים שהולמים את מי שאני באמת,
ולהקיף את עצמי רק באנשים שהולמים את מי שאני באמת.
אני אוהבת את הניקיון הזה.
אני אוהבת לחיות חיים מדויקים.
יש בזה משהו כל כך קל , פשוט, חסכוני באנרגיה, מהנה וקסום
להיות מי שאנחנו בפול פאוור.
אני קמה בבוקר שמחה.
שמחה שאינה תלויה באף דבר ואף אחד.
והכי חשוב , אני כבר לא פוחדת ללכת לאיבוד.
אני יודעת את הדרך חזרה לעצמי בעיניים עצומות.
וזו בעיני המהות של חיים של חופש.
אז יש לי הכל.
זו תחושה פנימית. לא משהו שאפשר לכמת או למדוד על פני השטח.
וכל מה שבא לי עכשיו זה שעוד ועוד אנשים יקומו כל בוקר
עם התחושה הזו של מסוגלות ,ביטחון פנימי, הנאה מהדרך
ושמחה שאינה תלויה בדבר.
אז בדלי שלי השנה אני שמה לי את זה כמטרה.
לעורר כמה שיותר אנשים ולאפשר להם
את הזכות העצומה להכיר את עצמם באמת.
להשלים ולשחרר את מה שהם לא
לעוף על מה שהם כן
להיות בטוחים ואיתנים בדרכם
לדעת לנווט את חייהם בביטחון מלא
ולהיות גמישים מספיקים כדי לעצב לעצמם חיים מהממים.
אין לי מושג לאן זה יקח אותי.
אבל כבר למדתי על עצמי שכל הדברים הכי טובים מתחילים
מכוונה מדויקת ומלאה ואפס ידיעה.
שנה טובה.